קריאת לשלום בית מלפני 80 שנה
אנו שרויים בימים של מחלוקת פנימית קשה ומשסעת.
כבר היו ימים כאלה בתולדות הציונות.
למשל, לאחר רצח חיים ארלוזורוב, ביוני 1933.
למשל, בפרשת "אלטלנה" בקום המדינה.
למשל, עם רצח ראש הממשלה רבין ב1995.
לאברהם סטבסקי – קרבן העלילה ב1933 וחלל העלילה ב1948 -
מקדיש אבא, "הנאשם השלישי",
סדרת מאמרים גדולה, תחת הכותרת "אברשה",
שפורסמה בעיתון "חרות",
ויצאו לאור ב1968,שש שנים לאחר פטירתו, ככרך בסדרת כתביו,
תחת הכותרת: "המשפט".
לספר צורפו נספחים, ביניהם מכתב גלוי למרכז מפא"י,
במלאת עשור לרצח ולעלילה.
מסיים אבא את מכתבו הנרגש לראשי מפא"י:
"הכריזו באופן פומבי ובלשון ברורה,
כי נעשתה מצידכם שגיאה גורלית
בשעת ליקוי המאורות בקיץ תרצ"ג.
הכריזו על כך –
ומן המצפון הציוני תגול האבן הכבדה המעיקה עליו.
מצב עמנו דורש מכולנו
את שכיחת החשבונות הפוליטיים בין יהודים ליהודים.
היאיר מלאך השלום את נשמתכם?
הנעלה בצוותא חדא להשתטח יחדיו
על קברו של הקדוש חיים ארלוזורוב הי"ד ביום הזיכרון העשירי?
בכם תלוי הדבר!".
קריאתו של אחימאיר למפא"י לא נענתה,
אבל צריכה לשמש לנו כצו גם לימים אלה, 90 שנה לרצח ארלוזורוב:
אסור שחשבונות פוליטיים, מימין ומשמאל,
יערערו את אחדות האומה.
