מאח לאח: ברכה לחתן פרס ישראל

 

דברים שאמר יוסי אחימאיר, בקבלת פנים שנערכה לאחיו, למחרת טקס הענקת פרסי ישראל ביום העצמאות ה-64. יעקב קיבל את פרס ישראל לתקשורת מידי נשיא המדינה שמעון פרס ובירך בשם הזוכים. דבריו מובאים כאן באתר, בכפתור "יעקב אחימאיר", הנמצא בכפתור "אב"א אחימאיר".


עם כל הכבוד לפרסים שזכה להם יעקב בשנים האחרונים - פרס ישראל, פרס סוקולוב, פרס אגדות העיתונאים בתל-אביב, פרס האגודה לזכות הציבור לדעת ופרס סמולר - יש פרס אחד שקדם לכולם.
רבותי, יש לי חדשות בשבילכם – משנת 1956. אני קורא ידיעה מתוך עיתון "חרות", העיתון של תנועת החרות מן הימים שבהם כל מפלגה התהדרה בעיתון יומי משלה. הכותרת: "כנס כתבי 'חרות לנוער'", ואני מצטט:

"כנס של כתבים צעירים של 'חרות לנוער התקיים ביום ב', באולם הישיבות של מצודת זאב בתל-אביב. נוכחו כתבים מירושלים, תל-אביב, חיפה, ראשון לציון, נתניה, באר-שבע, רמת-גן, הרצליה, גבעת נילי, פתח תקווה וכפר אונו.
"הכינוס נפתח בנאום הפתיחה של העורך מר שלמה מרץ. לאחר שתי הרצאות הדרכה: 'כיצד בונים רשימה' על-ידי עורך המשנה מר משה סלע, ו'ערך הסגנון בלשון' על-ידי עורך הסגנון מר יוסף תמר, נפתח הוויכוח הכלל, שהשתתפו בו רוב הכתבים (30 במספר).
"בסיום הכנס התקיימה מסיבה, שבה הוקראו ברכות מטעם עורך עיתון 'חרות' מר יוסף ויניצקי, והמזכיר בכללי של תנועת החרות מר אברהם דרורי. בטקס חגיגי נמסרו שתי תעודות כתב לעיתונאים הצעירים יורם פרמל וזיווה מאירית. הפרס השנתי לרשימה הטובה ביותר נמסרה, לפי בחירת חבר הכתבים, לכתב יעקב אחימאיר, רמת-גן".


ובכן, עם כל הכבוד לפרס ישראל ולארבעת הפרסים הנוספים, פרס "חרות לנוער" קדם להם, בעשרות שנים! כתבי "חרות לנוער" הם שהעניקו אותו לעמיתם, והפרס היה אטלס מפואר של מדינת ישראל...

יעקב, אחי – עיתונאי בנו של עיתונאי.
הוא הלך כמובן בדרכו העיתונאית של אבא, אבא  שמעולם לא זכה בפרס כלשהו, כי היה יריב מר למימסד הסוציאליסטי, שבו לחם בחריפות עד לפני 50 שנה בדיוק, עת הלך לעולמו.
ב-12 שנות חייו במדינה, אסור היה לראיין את אב"א אחימאיר - באותו רדיו שבו יעקב עבד ועובד, הרדיו שהיה בשליטת לשכת ראש הממשלה של בן-גוריון. אין הקלטה שלו, אין ראיון רדיופוני עימו – טלוויזיה כמובן לא היתה עוד באותם ימים.

אבל הבה נדייק.
אבא כן זכה לפרס גדול, וזה היה לפני 80 שנה בדיוק. יעקב מספר על כך במאמר שפירסם כ-כ"צ, לאמור: כתב צעיר, ב"חרות לנוער", ב-1955. הוא פירסם אז מאמר שכותרתו:  "בין אחימאיר לז'בוטינסקי" ונעזר כמובן בעדות אבא עצמו.

והנה מה שהוא כותב בין השאר – ואני מצטט: "בשנת 1932 לחמה 'ברית הבריונים' במיפקד שנערך בארץ על-ידי האנגלים, ובו סולף לרעה מספר היהודים בארץ, כדי להוכיח שאנו מיעוט בפלשתינה (א"י). ראש בית"ר פירסם אז מאמר בשם 'על אוואנטוריזם'. במאמר זה כינה ראש בית"ר את אחימאיר בשם 'מורי ורבי'. אבי היה אומר לי על כך לא בלי גאווה: 'זו היתה המחמאה הגדולה ביותר שזכה מי מתלמידיו או ידידיו'.

אבל שימו לב למה שמספר הכתב בן ה-17 - בהמשך: "כעבור שנים אחדות יצאו לאור מאמרי ראש בית"ר בלטביה, ביידיש, ועורכם, נציב בית"ר שם, שהיה ממתנגדי 'ברית הבריונים" השמיט פיסקה זו ומשום כך גם לא הוכנסה ל'כל כתבי ז'בוטינסקי', בכרך 'בדרך למדינה'.

"אבי העיר על כך לערי, בנו של ז'בוטינסקי והמו"ל של כתבי ז'בוטינסקי - ולי הוא אומר: 'שום חייל לא יוותר על אות-כבוד שקיבל ממפקדו'".

 

יעקב,
אבא ואמא זכרם לברכה – כמו כל בני המשפחה וכל ידידיך הנוכחים,  ואלה שאינם נמצאים עימנו כאן - גאים בך על אות-הכבוד שאתה קיבלת אמש מידי ראשי המדינה, ביום העצמאות ה-64, המדינה שלמען הקמתה, למען צביונה, לחמו, הטיפו והקריבו הורינו - למען יהיה העם היהודי עם ככל העמים, עם חופשי בארצו, עם פרלמנט וצבא, עם עיתונות חופשית ואחראית, מקצועית וישרה, שאתה, בנו, הינך מגשימה האולטימטיבי!

תמשיך כך, יעקב, עוד שנים רבות, ושלא על מנת לקבל פרס, ותהיה נושא הלפיד לדורות עיתונאים לעתיד, בין אם הם מתבטאים בעיתונות המודפסת, הרדיופונית, הטלוויזיונית, או האינטרנטית, ומי יודע לאן עוד נגיע עם הפייסבוק ושאר הרשתות החברתיות, שבהן כל אחד אחד רואה עצמו עיתונאי...
אוהבים אותך מאוד, מזל טוב – ואל תהיה מודאג! מחכים ל"רואים עולם" – מחר, מוצ"ש.
 

פורסם: 29.4.2012

 

הדפסה