תשובה ל"זמן הירוק"

אלישע פורת הוא משורר, בן קיבוץ עין-החורש של "השומר הצעיר". בגיליון "הזמן הירוק", ביטאון התנועה הקיבוצית (6.9.12), הוא פירסם את מאמרו המלא של ד"ר אב"א אחימאיר, משנת 1932, על התאבדותה של חברת קיבוץ גבע, רחל רוזנפלד ז"ל. מאמרו פורסם ב"חזית העם", והגיע לידי פורת מידי זלמן חיימוב, איש פתח-תקווה, ש"נובר בעיתונים ישנים".

רחל רוזנפלד התאבדה בירייה בפברואר 1932, ובעקבות הידיעה על כך שפורסמה ב"דבר", כתב אב"א סיקרא מאמר תגובה בביטאון המקסימליסטים בהצה"ר. הוא התייחס לריבוי מקרי איבוד לדעת בקרב הנוער בקיבוצים, בעוד אשר "עד עכשיו טרם איבד עצמו לדעת אף בית"רי צעיר".

כותב אחימאיר: "סיבות ההתאבדויות הן רוחניות, נפשיות. בייחוד שכיחים האסונות האלה בקבוצות. הקבוצה חיה את חייה הסגורים, הקבוצה יודעת לכסות על פצעיה מעין זר עובר אורח בקבוצה, ועל הטרגדיות השכיחות בקבוצה אין מודיעים. בקבוצה אחת בעמק, שכותב הטורים חי בה במשך שנה, קרו במשך עשר שנות קיומה שלושה מקרי איבוד לדעת, הידועים לכותב הטורים האלה. כמה מקרים קרו בקבוצות בלי שהודיעו עליהם בעיתונים?"

בתום המאמר מסכם אלישע פורת: "לכתוב דברים כל כך בוטים, לא נאה גם לאיש קיצוני כמוהו". אלישע פורת טרח להעביר את המאמר מ"הזמן הירוק" ואת הערתו אל יוסי אחימאיר, וזה האחרון הגיב כך במכתב התשובה ששיגר אליו:

 

היום העבירו אלי קרוביי מעין-החורש את גיליון "הזמן הירוק" עם מאמרך, שהוא בעצם מאמרו של אבי ז"ל. קודם לכן, אתמול, העבירה אותו אלי באי-מייל קיבוצניקית אחרת, מרמות מנשה. כפי שאתה רואה, אני מחובר היטב בתנועה הקיבוצית, ומקורותיי דואגים לעדכן אותי... עתה הגיע המייל שלך, ואתה מבקש "תגובה שקולה".

ובכן – קודם כל – תודה. תודה על שפירסמת דברים של אבי-מורי בשבועון תנועתכם.דברים כדורבנות, שבוודאי אינם ערבים לחיך של חבר קיבוץ ותיק ו "מסורתי". האמת לפעמים מכאיבה – אבל מה שאבי כותב, זו האמת לאמיתה, אפילו שהיא נכתבה בעט בוטה ובסגנון חריף.

זוהי תמונת המצב בשנות השלושים, ששררה במיוחד בתנועה הקיבוצית. מה לעשות? אבי היה "יוצא" תנועת הפועלים (ואכן, ב-1927 עשה במשך שנה בקבוצת גבע – הגבעה דאז – כמורה מטעם ועדת התרבות של ההסתדרות), יריב מר לסוציאליזם ולקומוניזם, הבינלאומי והעברי, בעולם ובארץ, כמי שחווה את מעלליו והיטיב כאינטלקטואל לראות לאן הוא מוביל. הוא היה עויין של הרעיון השיתופי, שראהו מנוגד לחלוטין לטבע האדם.

אין אני צריך לומר לך עד כמה צדק. ראה את מצב הקיבוצים בימינו, ההפרטה, המשבר הכלכלי-חברתי, וכו'. יחד עם זאת העריך אבי את החלוציות העברית בארצנו, את ההתיישבות על כל גווניה, אבל בימיו ראה את הדרך הצבאית כנכונה יותר, כיעילה יותר, כדחופה יותר להשגת מטרות הציונות. מהפכנות ציונית קדמה אצלו למהפכנות מעמדית.

לכן, חינך את הנוער הלאומי-בית"רי לצבאיות, לנכונות להקרבה אישית, למאבק כדרך שבה עמים אחרים השיגו חירותם – רק במאבק. לכן, ייסד את המחתרת האנטי-בריטית הראשונה "ברית הבריונים" (אתה קורא לזה "מייסד תנועת 'הסיקריקין'"), טבע את הביטוי "שלטון זר" בנוגע למנדט הבריטי, ויזם את המרי הראשון נגדו, שהלך אחר-כך והתעצם בדמותם של האצ"ל, לח"י, ה"הגנה" והפלמ"ח – עד שקמה המדינה.

לכן, השמאל חיפש הזדמנות "לנקום" בו, במי ש"בגד" בדרך, ומשנרצח חיים ארלוזורוב (ביוני 2013 ימלאו 80 שנה לרצח), מצאו את ההזדמנות והטילו עליו (שהיה חברו של ארלוזורוב בימיהם המשותפים ב"הפועל הצעיר") את עלילת ההטפה לרצח. אבא היה "הנאשם השלישי" (אתה כותב: "הנאשם הראשי"), ושוחרר עוד בטרם נפתח המשפט (מדוע לא ציינת זאת?). עד אז הוא ישב שנה בכלא – על לא עוול בכפו - עד שהחל המשפט, שבו זוכו גם שני הנאשמים האחרים. ב-1933 נרצח חיים ארלוזורוב בגופו – ונרצח אב"א אחימאיר בנפשו!

ב-1928 פירסם אב"א אחימאיר טור ב"דאר היום" תחת הכותרת "מפנקסו של פשיסטן" – תואר שהוא חזר בו ממנו מאוחר יותר, תואר שלא היה "נורא" בנסיבות של סוף שנות העשרים, כאשר הפשיזם טרם היה למה שהיה בשנות השלושים. פשיזם – שהינו אנטי-תיזה, לדידו, לקומוניזם המאוס עליו, שכבר היה ברור אז מהי מהותו, אלימותו, שקריו, אבל אצלנו סגדו לו בקיבוצי "השומר הצעיר" וסגדו ל"שמש העמים" סטלין, שהיה רוצח לא קטן מהיטלר, התאבלו עליו מרה. ואתה, אלישע, בוודאי זוכר זאת מחוויותיך שלך כחבר  ב"השומר הצעיר".

אבא היה יריב מר לתנועה הקיבוצית, אבל אהב את חבריה, הכיר מקרוב רבים מהם, במיוחד אלה שבדגניה ב', שם גדלה בתו הבכורה. ואגב: את הערך על שתי הדגניות, באנציקלופדיה העברית, כתב חבר מערכת האנציקלופדיה, אב"א אחימאיר! כדאי שתעיין בערך זה, אם עדיין נותרו כרכי האנציקלופדיה בספריית עין-החורש, או שמא גם משם (בעידן הוויקיפדיה)  השליכו אותם לפח...

לסיום, כאשר תחזור ותכתוב שוב על אבי - שהשנה (חבל שלא ציינת) מלאו 50 שנה למותו ו-80 שנה לפירסום מאמרו על רחל רוזנפלד ז"ל – תוכל להיעזר באתר האינטרנט המוקדש לזכרו:
www.beitaba.com
תוכל לקרוא שם, בין היתר, מכתב שכתבתי לאבי ז"ל תחת שמי ותחת הכותרת: "בנפול הקומוניזם".

בהזדמנות, הינך מוזמן (יחד עם חברים נוספים מתנועתך)  לבקר במוזיאון שהקמתי לזכרו, של אבי, ד"ר אב"א אחימאיר, בדירה הרמת-גנית שבה התגורר בעשור חייו האחרון. בוא לשמוע עליו – בלי דעות קדומות. שנה טובה ומבורכת לך ולכל בית עין-החורש.

 

פורסם: 10.9.2012

הדפסה