חזון המכון של אחימאיר
חזון המכון של אחימאיר
יוסף פעמוני ואב"א אחימאיר (1947) |
לפני 81 שנה, ב-14.12.1931, הקים יוסף פעמוני את מוזיאון בית"ר, אשר הינו כיום מכון ז'בוטינסקי בישראל, ארכיון ומוזיאון של התנועה הלאומית. חוקר המכון, יוסף קיסטר, מצא עדות על מצבו של מוזיאון בית"ר משנת 1946 ברשימתו של אב"א אריכא, הוא אב"א אחימאיר, במדורו "מה טובו" ("המשקיף", 12.8.1946).
הכותב שליווה את המוזיאון מיום הקמתו באהבה גדולה ובעניין רב, העלה על נס פעם נוספת את יזמתו של אחד (היזמה הפרטית!) סוגריים במקור. יזמה אשר בה "זכתה תנועתנו וזכתה תל-אביב בהסח-הדעת ממש במוזיאון לאומי. הננו מתכוונים למוזיאון בית"ר, המוקדש לזאב ז'בוטינסקי". לדברי הכותב, שהכיר את שלבי הקמת מוסד זה מימיו הראשונים ואף הכיר את אלה העומדים מאחורי מלאכת העשייה היומיומית והיה מודע למצוקותיו החומריות, ציין אותה מציאות עגומה לפיה: "המוצגים של מוזיאון זה דחוקים בשנים-שלשה חדרים, אשר במרתף 'מצודת זאב'. מיסד המוזיאון, יוזמו, מנהלו שלעלק"פ [שלא על מנת לקבל פרס] בעולם הזה, מר יוסף פעמוני הוא 'שנורר' ממדרגה ראשונה. כיצד הוא מצליח לאזן את תקציב המוסד? כיצד הוא הצליח לרכוש רכוש, שלא יסולא בפז? זהו סודו הפרטי של מר פעמוני".
במציאות העכשווית עומד המוזיאון, לדעת הכותב, לפני שתי בעיות. בעיה שראש בית"ר עמד עליה שנים רבות טרם עלתה על הפרק, והיא, שלא די בהקמת מוסד, צריך גם לשמור עליו, לקיימו. במצב הנתון, רק מקצת המסמכים שנאספו שמורים בארונות מתכת. כדי לשמר את כל המסמכים היקרים בארונות, או בארגזי מתכת נדרש סיוע מכל אחד ואחד מאתנו.
דרישה נוספת מופנית לעיריית תל-אביב. "זכתה תל-אביב בהסח הדעת במוזיאון לאומי. אכן, יש לו למוזיאון מוצגים בעלי ערך מוזיאלי ולאומי. אבל היין הטוב צריך להישמר בחבית. 'חבית' זו, בדמות שניים-שלושה חדרים במרתף מצודת זאב, היא צרה מלהכיל את ה'יין המשומר'. בעצם אנו אופטימיים. אנו סומכים בהחלט על מר פעמוני". ובהמשך מרעיף אחימאיר שבחים על מנהל המוזיאון, אשר במשך שנים הצליח לרכז מסמכים יקרים ואמצעים לקיים ולקדם את מפעל חייו.
לדבריו, מי שהצליח במהלך השנים לאסוף מסמכים לאומיים יקרים אלה, יצליח בוודאי להשיג גם מגרש מתאים וגם להקים בניין לתפארת. מכול מקום, מה שנחוץ הוא שהתמיכה שלנו במפעלו של פעמוני, מוזיאון בית"ר, לא תהיה אפלטונית. "עלינו לעמוד לפקודתו ולעזור לו במפעל חייו". כך מסיים אחימאיר את דבריו בדברי חזון, שבתחילת האלף השלישי קורמים עור וגידים עם המיחשוב של כל מסמכי הארכיון, עם התכנית להרחבת המכון ועם קשת רחבה של פעולות שהמוסד עושה בתחום הפצת המורשת הז'בוטינסקאית.
פורסם: 14.12.12