מצא על פולמוס בגין-אחימאיר

עדות ממקור ראשון על העימות המילולי החריף, שהיה בין ד"ר אב"א אחימאיר לבין מנחם בגין בוועידה הרביעית של תנועת החרות בפברואר 1957, מביא בספרו החדש "שני אקדחים" מי שהיה שר וחבר-הכנסת, איש לח"י – יהושע מצא. וכך הוא מספר בין השאר:

"באותם ימים ועודני צעיר בשנים, בן 26, לא הכרתי מקרוב את אב"א אחימאיר. פגשתי אותו פעמים אחדות בבואו למערכת עיתון 'חרות' אשר היתה צמודה לסניף 'חרות' בירושלים. את מאמריו לא קראתי, אך ידעתי שהוא כותב מאמרי פולמוס מעוררי עניין רב בעיתונות. הוא הוצג כהיסטוריון והוגה-דעות. נראה צנום וכחוש, איש רציני וכעוס, שהצטייר כמר-נפש, איש-רוח המרחף בתוך מחשבותיו. היה רשום כחבר 'חרות' בסניף ירושלים ואף נבחר מטעמה לוועידה. הוא רצה לשאת דברים בוועידה שהתכנסה ברמת-גן, וכאן כבר היה מגעי הקרוב איתו. דאגתי כי יופיע ברשימת הנואמים".


ממשיך ומספר מצא: "כשהתקרבה השעה שבה אחימאיר היה אמור לשאת את דבריו, ניתן היה לחוש בהמולה קלה בין הצירים, אף בהיערכות בקרב העיתונאים. כולם מיהרו לתפוס מקום ישיבה. מאוחר יותר, לאחר הוועידה, למדתי כי מערכת היחסים של מנחם בגין ואב"א אחימאיר היתה מתוחה, אם לא למעלה מכך... עת עלה לבמה לשאת דברים, נראה כמי שנושא עול כבד על כתפיו. כאחד שהחדווה אינה שורה בתוכו. עצב ניבט מעיניו. זו הוועידה הראשונה שהותירה את רישומה עלי מאז ועד היום. הפולמוס מנחם בגין – אב"א אחימאיר, ההתייחסות של בגין לדברי אב"א, הודעתו החוזרת של אב"א, לפי בקשתו של בגין, הכל במסגרת פולמוס שהייתי עד לו לראשונה בחיי הפוליטיים. לא נשכחו הפנים של אב"א אחימאיר ואמירותיו, וכן הציניות והעוקצנות של בגין, ואני הנער הבוגר, עד לכול, נדהם, מתרשם ומתפעל כאחת".


בנאומו הזהיר אחימאיר, כי העם לא יתן לתנועת החרות את הרוב, "העם חושש שבאם נזכה ברוב יישפך דם בחוצות תל-אביב וירושלים". לדברי יהושע מצא, דברי אב"א אחימאיר חרו מאוד למנחם בגין. "היו אלה ימים של יוזמתו של בגין להביא לאיחוד כוחות עם הציונים הכלליים, להתקרב עוד צעד משמעותי לשלטון – להנהגת העם. והנה כאן אב"א אחימאיר מרתיע ומזהיר מפני תוצאותיה של שנאת מפא"י ומעלליה לדמוקרטיה". בגין קורא לאחימאיר "לעלות ולהוסיף דברים להודעתו, מעין התנצלות". והוא אחימאיר עולה להתייחסות, כולו חיוור".


מצא: "בביטחון יתר, ללא היסוס מסביר אחימאיר את משנתו והכרתו את מפא"י הסוציאליסטית, את 'הקומיסרים של מפא"י', מזכיר את המשטר הסוציאליסטי של חיפה האדומה ומעלה כהיסטוריון את רצח ארלוזורוב, מתוך כאב לבו וצער עלילת הדם שהוטחה בו, את הפגזת והטבעת האנייה 'אלטלנה', ומסיים: 'אינני נביא ולא בן נביא, ואינני יודע מה יעשו הקומיסרים של מפא"י'".


מסכם יהושע מצא: "האם טעה אב"א אחימאיר בהערכתו לגבי חילופי שלטון דמוקרטיים? הרי מיד עם ה'מהפך' (1977) וניצחונו של בגין העז יצחק בן-אהרון, ממנהיגי השמאל וההסתדרות, לומר כי 'העם טעה'. לאיש מאיתנו אין תשובה חד-משמעית כיצד היו נוהגים כלפינו אז, בשנת 1957. היו אלה עדיין ימים בהם שנאת מפא"י וההסתדרות היתה במלוא עוצמתה."

הדפסה