לוח תאריכים בחייו

 

1897

2 בנובמבר (ז' בחשון תרנ"ח) - אבא-שאול נולד בכפר דולגי המרוחק 60 ק"מ מהעיר בוברויסק, בתעודת הלידה נרשם בעיר קליצ'ב, הסמוכה לבוברויסק. בן שלישי להוריו יצחק-אייזיק וחיה-שרה (לבית גלפנד) גייסינוביץ'. שבעת הילדים היו: בלומה, הירשל, שמואל (מוניה), אבא, מאיר, אברהם, איסר.

 

1903

לומד אצל מורה פרטי. ר' אברהם בר בסקין ("הוא לימדני לשיר 'התקווה', 'במקום שם ארזים', 'השושנה', 'שמש אביב', 'חושו אחים חושו', ולשאת נאום ציוני ב'עברית'. היה זה נאומי הציוני והלא ציוני הראשון").

 

 1904 

לומד באורח פרטי אצל המשורר דוד שמעונוביץ' בן ה-18.

 

1905

עובר עם המשפחה להתגורר בבוברויסק. לומד ב"חדר מתוקן". בין מלמדיו: אברהם פרידלנד, אייזיק סברדלוב, טמקין, מרגולין.

 

1907-1912

תלמיד בגימנסיה רוסית פרטית בבוברויסק. במקביל מקבל שיעורים פרטיים בעברית ובתלמוד אצל בן דוד אביו, יצחק אייזיק גורפינקל.

 

1912

לרגל מותו של הסופר ישראל ברנשטיין, מתפרסמות ב"הצפירה", בחתימת "אבא", שורות בודדות ראשונות שלו בעברית שראו אור בדפוס.

אוקטובר (ערב סוכות תרע"ג) - עולה לראשונה לארץ-ישראל. נשלח ע"י הוריו - לפי דרישתו - ללמוד בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב. המסע הימי מאודסה ליפו בספינה "קורנילוב" נמשך 12 יום. הוא לומד בכיתות החמישית והשישית, במחזור ד' - עד קיץ 1914. מתקרב לחוגים הסוציאליסטיים, מקורב לברל כצנלסון. בן עירו, ולבו נתון לטולסטויאניות.

 

1913

שוקל בתל-אביב לראשונה את השקל הציוני.

 

1914


יולי - נוסע לימות החופש לבית הוריו ברוסיה הלבנה ועקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה נבצר ממנו לשוב לארץ.

 

1916

פעיל בהסתדרות "צעירי ציון" מיום היווסדה.

 

1917

חבר הוועד הציוני ו"צעירי ציון" בבוברויסק.

מאי - ציר עירו לוועידה הציונית הכלל-רוסית בפטרוגרד.

יוני-אוגוסט - עושה בבאטום שבדרום מערב קאווקאז ב"הכשרה" בתור "חלוץ" – "עוד לפני שמושגים כאלה היו קיימים". עבד במטעי מנדרינות ותה, חלה בקדחת והוכרח לחזור לבוברויסק.

 

1918

ינואר - הוא ואליהו דובקין נואמים באסיפות "צעירי ציון" בפלך מינסק.

 

מסיים לימודיו ומקבל תעודת בגרות בגימנסיה בעיירה פריץ, ליד בוברויסק ("הייתי תלמיד חלש במתמטיקה, הצטיינתי בהיסטוריה, גיאוגרפיה, ספרות רוסית, העבודה בנושא הספרות הרוסית בבחינות הגמר הייתה למופת, עכשיו אפילו תוכנה שכחתי").

 

בסתיו שנה זו נכבשה בוברויסק ע"י הבולשוויקים. החרמת שק סוכר אצל חנווני יהודי עני גרמה להתערבותו האישית אצל מפקד המשטרה הסובייטית, שיחסו הציני מרתיח את דמו והוא סוטר על לחייו. הוא נאסר מיד - לראשונה בחייו.

 

1918

בסוף השנה הוא מתחיל את לימודיו הגבוהים באוניברסיטת קיוב, בפקולטה להיסטוריה וספרות.

 

 

1919


כתב לענייני חוץ של ביטאון הסובייט היוצא לאור בבוברויסק - "איזווסטיה".

 


19 באפריל (חוהמ"פ תרע"ט) - אחיו הצעיר ממנו והאהוב, מאיר, נופל בשרתו כקצין בצבא האדום בקרב לידה עם הפולנים. לזכרו משנה אב"א את שם משפחתו מגייסינוביץ' ל"אחימאיר".

 

1920

נמלט מרוסיה ומתגלגל לווארשה בחוסר כל. לומד באוניברסיטת לייז', בלגיה. סובל מחסור ורעב.

 

1921


עובר לווינה וממשיך לימודיו באוניברסיטה בבירה האוסטרית."תקופת וינה היתה התקופה, שבה התעניינתי בציונות במידה מועטה ביותר... עסוק מידי הייתי בבעיות המהפכה הרוסית". מתקרב לחוגים הציוניים הסוציאליסטים ונפגש לראשונה עם זאב ז'בוטינסקי, בעת שבא להרצות "באחד המרתפים בבית קפה ליד העיריה".

 

1922

אוגוסט - בירחון "התרן" בניו-יורק, בעריכת ראובן בריינין, מתפרסם מאמרו הראשון בעברית - "הראשון, משה הס והיהדות הגרמנית". עוד חמישה מאמרים משלו מתפרסמים בכתב עת זה.

 

1923

נוסע לווירבאלין, ליטא, ומשמש בגימנסיון מורה להיסטוריה, לתנ"ך ולעברית.

 

 

1924

8 ביולי - מסיים את לימודיו באוניברסיטת וינה ומוכתר בתואר דוקטור לפילוסופיה על "שקיעת המערב" מאת שפנגלר.

 

בקיץ שנה זו עולה לארץ-ישראל.

 

1924-1928

חבר מפלגת "הפועל הצעיר" ומשתתף בעיתונות בארץ - "הפועל הצעיר", "קונטרס", "דבר" ו"הארץ". מתפלמס עם שרת, זכאי, גליקסון, אהרונוביץ, כצנלסון ואחרים, ולצד חלק ממאמריו מצויינת הסתייגות המערכת מתוכנם.

 

 

1925

ספרן מטעם "ועדת התרבות" בזכרון-יעקב ועובד בייבוש ביצות כבארה.

 

1926

מורה מטעם "ועדת התרבות" ופועל בקבוצת גבע ובזכרון-יעקב.

 

בהשפעתו עולה ארצה אחותו הבכורה בלומה. היא מצטרפת לקבוצת דגניה ב' בעמק הירדן, והופכת לגננת הראשונה בקבוצה.

 

1927

מורה בנהלל ("לוחם בהשקפה הפציפיסטית של נתן חופשי ובפדגוגיקה החופשית שהייתה פופולארית בשנות העשרים") ובמקווה ישראל.

 

1928

 

מצטרף לתנועה הרוויזיוניסטית, מאחר שאינו מקבל את הכיוון הפוליטי של תנועת הפועלים, ומנהיג בה את הזרם המאכסימאליסטי.

 

10 בפברואר - פועל יחד עם אורי צבי גרינברג ויהושע ייבין להקמת גוש העבודה הרוויזיוניסטי בכנס בנחלת-יהודה.

 

10 באוגוסט - מתפרסם מאמרו הראשון ב"דואר היום" תחת עריכת איתמר בן אב"י. בדברים שהקדים למאמר כתב: "אינני מסכים לכיוון הכללי של עיתונכם. לפי הכרתי, העיתונות שלנו צריכה להיות אמנם לוחמת, אבל בעד טשטוש המעמדות. ברם, לא בא אני ל'מנזר זר ולכוף את הפולחן שלי'. והיות שאני ציוני-מדיני סתם, ואין לי במה ספרותית להביע מעליה באופן חופשי את דעתי, לכן מבקש אני מכם: נהגו בי מנהג של קבלת אורחים בעובר אורח בעיתונות הקיימת שלנו, ותנו לי לא בית, כי אם מלון אורחים".

 

12 באוקטובר - במודעה בעמוד הראשון של "דואר היום" בחתימתו, נאמר: "טוב למות בעד ארצנו! קומץ מהנוער הלאומי שעשה שפטים בשליחי מוסקבה, ברכתי שלוחה לכם! אתכם אני! מלחמה לנו בכוחות ההרס עד רידתם!"

 

מתפרסמות רשימותיו על ענייני השעה "מפנקסו של פאשיסטן" ב"דואר היום" של איתמר בן אב"י ("ראיתי בפאשיזם לוחם בבולשוויזם, ואת ההלל על הפאשיזם, שהתנגד אז להיטלר, אמרו גדולים וטובים: צ'רציל, ברנארד שאו, אמיל לודביג וחיים וייצמן").

 

7 בדצמבר - עם עבור "דואר היום" לידי הרוויזיוניסטים מצטרף למערכת. מתפרסם מאמרו הראשון תחת עריכתו של ז'בוטינסקי. מאמריו מתפרסמים גם תחת שמות העט: א. אמ"ר, א. מדיני, א. אריכא, א. קורא, סתם מקשן, ועוד. 

 

נושא לאישה את חברתו מבוברויסק – חסיה (חסידה) גרצ'קוב.

 

1929

פעיל בתנועת הצה"ר הצעירה. מדריך בבית הספר הראשון למדריכים של בית"ר.

 

רואה אור התירגום העברי שלו ל"מגילת הגדוד" מאת זאב ז'בוטינסקי, בהוצאת "שותפות הסולל" ירושלים.

 

1930

מייסד את ארגון המחתרת האנטי-בריטי הראשון - "ברית הבריונים", הנושא את שם הבריונים והקנאים במלחמה נגד הרומאים בתקופת בית שני.

 

9 באוקטובר - בחוה"ס, בעת ביקורו של סגן שר המושבות הבריטי. דרומונד שילס, בתל-אביב, עורכים אחימאיר וחבריו משה סגל, אפרים בן דוד, אריה טגנסקי ובנימין זרעוני, הפגנה נגדו מחוץ למלון "פלטין". הוכה  ונאסר לראשונה בארץ. זהו ראשית המרד בשלטון הזר הבריטי. 

 

ב"מכתב לנוער הציוני" ("דואר היום"- 21.10.30) ובמאמרים אחרים הוא תובע מן הנוער מהפכנות לאומית במקום מהפכנות סוציאליסטית.

 

1930

10 בנובמבר - נולדה בירושלים בתו הבכורה זאבה, על שם זאב ז'בוטינסקי. אומצה על ידי דודיה בלומה ואליעזר ורדימון בדגניה ב', כי האם חסיה לקתה ברעלת הריון, אושפזה ונפטרה ב-1938.

 

1931

מרץ - מאמרו הראשון בעיתון "העם".

 

יולי - פועל נגד מיפקד האוכלוסין שערכה ממשלת המנדאט, ונאסר בשנית.

 

 

נאסר עוד מספר פעמים עקב אירגון הפגנות המחאה וההתנגדות הראשונות להוקעת הבגידה הבריטית בעם ישראל.

 

1932

29 בינואר - מופיע לראשונה ביטאון המאכסימאליסטים בעריכת ייבין ואחימאיר (ובהוצאת אירגון עובדי הצה"ר והבית"ר בא"י) - "חזית העם", ובו מאמרו הראשון בעיתון זה.

 


פברואר - יוזם את ההפגנה של תאי הסטודנטים הלאומיים נגד פרופ' נורמן בנטביץ' על הר הצופים ירושלים, משום הטפתו ל"ברית שלום". במאמרו "על אוואנטוריזם" מכנה ז'בוטינסקי את אחימאיר "מורנו ורבנו".


מארס - ציר "אספת הנבחרים" מסיעת הצה"ר.

 

אפריל - נואם בוועידה הארצית של הצה"ר הארצישראלי.


ספטמבר - ציר מארץ ישראל לוועידת הרוויזיוניסטים בווינה, ואחריה יוצא למסע הרצאות ברחבי פולין. נאומו בוועידה מתפרסם ב"חזית העם" (13.9). מפרסם בעיתון "מכתבים מפולניה" תחת הכותרת: "בארץ פושטי היד והרגל".

 

1933

3 ינואר - מוקמת חברה בשם: הסתדרות הציונים הריביזיוניסטים בא"י. עם מנהליה האחראיים נימנה: ד"ר אב"א אחימאיר, ירושלים - "סופר וחבר".

 

11 במרץ - משתתף בכינוס השני של  חברי פלוגות העבודה של בית"ר בארץ-ישראל ומכריז, כי "החזית היא תל-אביב ולא מקום אחר, המלחמה העיקרית צריכה להיות 'יא ברכען' את המפא"י".

 

ינואר - מתפרסם מאמר ראשון שלו בירחון "ביתר" בעריכת פרופ' יוסף קלוזנר.


מאי - הדגל הנאצי האדום עם צלב הקרס השחור מורד מעל בניין הקונסוליה הגרמנית בירושלים ע"י חברי "ברית הבריונים", ביוזמתו של אחימאיר.

 

16 ביוני - חיים ארלוזורוב נרצח על שפת הים בתל-אביב. אחימאיר וחבריו משתתפים בהלוויה, "חזית העם" מפרסם מודעת אבל.

 

 
9 באוגוסט - בפני שופט חוקר מתחילה חקירת ה"נאשמים בשייכות לאגודה בלתי לגאלית" ובראשם ד"ר אחימאיר.



23 באוגוסט - המשך החקירה בעניין "ברית הבריונים". באותו יום מצורף אב"א אחימאיר  לעלילת רצח ארלוזורוב בתור "הנאשם השלישי", כחשוד בהסתה לרצח ובאירגונו ("מאורע זה כמוהו כדרייפוס ובייליס, אם לא למעלה מזה, כי יהודים העלילו"), עקב מאסרו ניבצר ממנו להשתתף בקונגרס ה-18, קונגרס הקלון, אליו נבחר כציר.

 

5 בספטמבר - ב"חזית העם" מתפרסם מאמרו הראשון מן הכלא בירושלים תחת שם העט: א. אסיר-ציון.

 

 

1934

16 במאי - אחר קרוב לעשרה חודשי מאסר מזכה בית המשפט את אחימאיר מכל אשמה בקשר לרצח ארלוזורוב. תוספות מיוחדות של "חזית העם", "הירדן" ו"הארץ" מבשרות ליישוב על שחרורו.

 

18 במאי - עקב התנגדות המשטרה, אין בית המשפט משחרר את אחימאיר והוא מודיע במכתב למנהל בית הסוהר בירושלים, סטיל, כי הוא פותח בשביתת רעב. הוצאות מיוחדות של "חזית העם" מבשרות על היחלשותו ועל הידרדרות בריאותו. בירושלים ובתל-אביב מתקיימות הפגנות סוערות. העיתון קרא לציבור היהודי "להימנע לאות אבל מכל ביקורים בתיאטרון, בראינוע, בבתי שעשועים, בנשפים, בבתי הקפה".



22 במאי - הרב הראשי לארץ ישראל מפרסם בעיתון "הירדן" מודעת ברכה ל"סופר היקר אבא אחימאיר": "הנני מברכך במז"ט כי הוכר צדקך ואקווה בעזה"י שיוכר בקרוב שידי עם קדוש נקיות הן מהדם, ולא ישמע עוד שוא בגבולנו, ושלום על כל ישראל ועל כל ישרי לב". והוא חותם: "מכבדך, הק' אברהם יצחק הכהן קוק".

 

אחרי 80 שעות צום מתיש נענה אחימאיר לבקשת הרב הראשי קוק ומפסיק צומו. באותו יום הוא מועבר לכלא עכו.

 



12 ביוני - נפתח משפט הנאשמים בשייכות לאירגון הבלתי חוקי - "ברית הבריונים". בין הניירות ה"מרשיעים" שנמצאו אצל אחימאיר הייתה גם קריאה זו: "הנוער, עליך לעמוד בפרץ, אם לבך חם וכואב לעמך הדווה והנתון למשיסה בארץ ובגולה, הייה מוכן להיות בין הלוחמים לחירותה של ציון. אל תתן לעמך להיות עבד לכל פרא. שום ניסיון לא יצליח סביב שולחן עגול, גם לא שום ניסיון של פרלמנט ערבי. הלאה הבוגדים על הר הצופים! הלאה ממשלת חברון!"



19 ביולי - גזר הדין במשפט "הבריונים": אחימאיר נדון ל-21 חודשי מאסר עם עבודת פרך, חבריו לתקופות קצרות יותר. בפסק דינו מציין השופט: "אין ספק, אב"א אחימאיר, שאתה המנהיג של כל תנועה זו והראית כישרון בהנהגתה. אני מביע את צערי על שאין אתה מקדיש את כישרונותיך הטובים למעשים, שהיו יכולים להביא תועלת לארצך"..

 

26 בספטמבר - מנהל ענייני העליה וההגירה בממשלת המנדט מודיע ל-"הא' אבא גיזינוביץ (אחימאיר)", כי "נצטוויתי לבקשך להודיעני במשך חודש ימים מתאריך מכתב זה, אם יש לך איזו מענות נגד ביטול תעודת ההתאזרחות שלך בתור אזרח פלשתינה (א"י), על יסוד שהראית את עצמך בלתי נאמן לממשלת פלשתינה (א"י)".

 

30 בנובמבר - גזר דינו הומתק ל-18 חודשי מאמר. 

 

8 בדצמבר - הוועידה הארצית השמינית של ברית הצה"ר בארץ-ישראל "מברכת את ציר הכבוד שלה, את ד"ר אבא אחימאיר, הנמק בכלא הממשלה בירושלים ומעודדת אותו ואת חבריו דבירי ואורנשטיין, בהכריזה כי סבלם מסמל את סבל התנועה כולה".

 

1935

8 בינואר - נבחר לאזקוטיבה של ברית האקדמאים הרביזיוניסטים "יבנה ויודפת", בוועידתה בקראקוב, למרות היעדרותו. "במחיאות כפיים סוערות של כל הצירים נתקבלה החלטה לשלוח ברכה לאסיר ציון ד"ר אב"א אחימאיר".

 

10 בינואר - ז'בוטינסקי במאמרו ב"הירדן" - "על פרשת דרכים" - כותב נגד שלילת האזרחות של אחימאיר: "יש כאן אי צדק בולט ונקמני. נגד אי צדק זה מוחה אפילו העיתון 'הארץ' שאיננו שייך לידידיו של אחימאיר... בלא אזרחות ישפיע אחימאיר על תומכיו באותה מידה שהשפיע לפני שהיא נשללה ממנו, ואפילו יותר מכך... דבר זה לא יועיל לכם. אחימאיר נשאר בארץ".

 

12 בינואר - בתל-אביב נפתחה מועצת הצה"ר בהיעדרותו של חבר המועצה, האסיר אב"א אחימאיר.

 

13 בינואר - ועידת הצה"ר העולמית, המכונסת בקראקוב שבפולין, שולחת מברק אל עו"ד אבניאל בירושלים: "בעד אבא. ועידת הצה"ר מברכת בכבוד ובידידות את הציר החסר". חתום: ז'בוטינסקי.

 

בנאומו בוועידה אומר ז'בוטינסקי: "אחימאיר נעדר מתוכנו. הוא אינו שייך לסוג האנושי הממוצע. הוא מורה לנו את הלאומיות הכנה, ומקומו בין מנהיגי העם. אנו חייבים להודות לו מאוד... עם כמה מהשקפותיו אין אנו תמימי דעים. אולם לרוחו, השואף לקרבנות ולגבורה, אנו מסכימים כולנו".

 

 

בסיום הוועידה, היא מקבלת פה אחד "החלטה נגד ממשלת ארץ ישראל על שלילת האזרחות מאב"א אחימאיר ומד"ר ייבין, שני הלוחמים האמיצים לרעיון מלכות ישראל". 

 

 

14 בינואר - מועצת עיריית תל-אביב קובעת כי "כל ניסיון לשלול את זכות האזרחות מאת יהודי בארץ-ישראל היא פגיעה קשה בזכויותיו היסודיות של העם העברי במולדתו  הלאומית, ותובעת את ביטול ההכנות לשלילת הזכות הזאת מאת שני האזרחים ד"ר אב"א אחימאיר וד"ר ה. ייבין". גם מועצת עיריית פתח-תקווה החליטה פה אחד למוחת. "הירדן" מפרסם את מכתבו של הרב מאיר ברלין, המביע "מחאה נגד הנסיון המחפיר להוציא יהודים מארצם רק בשביל זה שהם מגינים על זכויותיהם המדיניות".

 

 

24 בינואר - "הירדן" מפרסם את מאמרו מ"היינט" של המנהיג הציוני ד"ר יהושע טהון: "אין מגרשים מן המולדת!", שאותו הוא חותם במלים אלה: "צריך שאבא אחימאיר ירגיש עכשיו, שכל העם היהודי עומד לימינו, מן הקצה עד הקצה, ומוכן להגן עליו: בשעה שהעם יגן עליו, הוא מגן על עצמו, מגן על הכבוד הלאומי הישראלי ועל הקיום הלאומי הישראלי. אסור, שאבא אחימאיר יגורש מא"י, לא הוא ולא איזה יהודי אחר שהוא, שבא להתיישב בארץ, בכדי לחיות במולדתו".

 

26 באפריל - משלחת הע"ל, המורכבת מהחברים יעקבי וגוריון, ביקרה אצל אחימאיר בכלא המרכזי בירושלים ומסרה לו את ברכת ועידת הע"ל. אחימאיר מסר תודתו וברכתו לחברי הוועד הפועל החדש.

 

5 במאי - מפרסם ב"דואר היום" מודעת ניחומים לחברו יוסף כצנלסון, על מות אביו ניסן: "ליוסף! במלחמה להקמת מלכות ישראל תנוחם. אבא אחימאיר, בית הסוהר המרכזי בירושלים".

 

20 במאי - "היחס לאחימאיר הורע" - מדווח "הירדן", ומפרט: "מפי אסירים שעזבו בזמן האחרון את בית הסוהר נודע לנו, שהיחס לאבא אחימאיר, המתענה בסוהר הממשלתי זה השנה השלישית, הורע בהרבה בזמן האחרון. הנהלת בית הסוהר שללה מאחימאיר את הזכות שהיתה לו לטייל פעמיים בשבוע בחצר החיצונית והחזירה אותו לתאו. מציינים שבשעה שהנהלת בית הסוהר נמצאה בידי מיסטר סטיל, הרי ידע להתייחס לאחימאיר כמו לכל האסירים, בחומרה ובקפדנות, אבל ביושר, לא כן עכשיו, שמר סטיל נסע לחופשה. יחס זה, שמתבטא גם בכמה פרטים קטנים, נתגלה בייחוד בשלילת זכות הטיול האלמנטרית מאבא אחימאיר".
"הירדן" מפרסם שני מאמרים  ראשיים תוך יומיים: "אב"א אחימאיר" ו"הקיפוח כלפי אחימאיר".

 

 

4 באוגוסט - אחימאיר יוצא לחופשי, לאחר 18 חודשי מאסר בכלא המרכזי בירושלים. את פניו מקבלת משלחת של מרכז הצה"ר בארץ ישראל - ד"ר ב. לובוצקי, נ. לוין וש. מאירוביץ. לבית"ריות שהגישו לו זר פרחים, קרא: "פרחים אתם מביאים לי? - אקדחים אנו צריכים". לז'בוטינסקי בווארשה הוא מבריק: "לפקודתך!". "הירדן" מקדיש את מאמרו הראשי לשיחרור: "לבנו יפעם משמחה אין קץ לקראת שיחרור של האדם הזה, שרק דרך אחת ידע בחייו הקשים והכאובים: היא דרך של התמסרות ללא גבול והקרבה עצמית על מזבח הציונות". באותו גיליון ובגיליונות הבאים של "הירדן" - עשרות מודעות ברכה מאת מוסדות ואישים שונים. דרכו הראשונה אל הכותל המערבי. ביקוריו הראשונים - אצל הלוחמים בעלילת הדם. בערב נערך לכבודו מיפקד חגיגי של בית"ר בירושלים.

 

10 באוגוסט - מאות חברי הצה"ר ובית"ר משתתפים במסיבה לכבוד שיחרורו באולם ה"קזינו" על שפת הים בתל-אביב. בדברי תודה מעלה אחימאיר על נס את שרה אהרונסון וחבריה בניל"י כ"סמל להקרבה עצמית מוחלטת למען הרעיון ואת הסמל לציונות המוסרית והקשה, התובעת מנושאיה את כל מה שיש להם". מסיבות דומות לכבודו התקיימו בירושלים ובחיפה.

 

מצטרף למערכת "הירדן", מפרסם מאמרים מדיניים ופוליטיים, קטעים מיומן בית הסוהר וכן את המדורים "במזרה העיתונות" ו"השעה המדינית".

 

 

18 באוגוסט - בחירות לקונגרס הייסוד של הצ"ח. בראש רשימה א' (אחת משש הרשימות המתמודדות) - זאב ז'בוטינסקי. שני - אב"א אחימאיר.

 

2 בספטמבר - עם פטירתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מפרסם ב"הירדן" מודעת אבל: "אנו מבכים מרה את מות מצילנו, שהסתלק והלך לעולם האמת והצדק. אברהם סטאוובסקי, צבי רוזנבלאט. אבא אחימאיר". בהלוויה בהר הזיתים בירושלים משתתף "בראש משלחת הבית"רים".

 

4 באוקטובר - נושא לאשה בירושלים את סוניה לבית אסטרחן. עורך טקס הנשואין - רבי אריה לוין.

 

2 נובמבר - נואם במועדון בית"ר בבני-ברק, ו"הירדן" מדווח כי "נתקבל בתרועות, הביקור היה לשיחת היום במושבה".

 

1936

במסע הרצאות מטעם הרוויזיוניסטים בווארשה, גדנסק (דנציג), ליטא. אחר-כך הוא פורש כמעט כליל מפעילות ציבורית ומתמסר לכתיבה, מפרסם בקביעות מאמרים ב"הירדן". נושא הרצאות אידיאולוגיות-מדיניות לפני חברי האצ"ל.

 

1937

2 ביולי - ידיעה בעמוד הראשון של "הירדן": אבא אחימאיר חזר. בשבוע זה חזר לארץ ד"ר אבא אחימאיר. אתמול ביקר ביקור ראשון במערכת "הירדן" ובמשרד ועד המורשים.

 

14 בנובמבר - בעקבות פעולות ההגבה הראשונות של האצ"ל הוחזר אחימאיר אל בין כותלי כלא עכו, וישב שלושה חודשים כאסיר פוליטי.

 

בדפוס רוהלר בירושלים יוצאת לאור החוברת "אגרת השמד" מאת ד"ר אב"א אחימאיר. 

 

1938

מחשש שמא יוזמן ל"ישיבה" נוספת, הוא עובר את הגבול ללבנון בשם אב"א גייסינוביץ'.

 

 21 ביולי - נולד ברמת-גן בנו שלמה יעקב, על שם שלמה בן יוסף ויעקב רז. טקס הברית נערך בהיעדרו של האב ובהשתתפות תמר קופ-ז'בוטינסקי, אחותו של ראש בית"ר.

 

ספטמבר - נוסע מביירות לפיראוס (יוון) ולשם מגיעה רעייתו סוניה עם בנם יעקב-שלמה, אותו הוא פוגש לראשונה. מיוון הם ממשיכים לווארשה.

 

1939

ספטמבר - אחר ששהה קרוב לשנה בפולין שב אחימאיר לארץ-ישראל עם משפחתו, ימים ספורים אחר פרוץ מלחמת העולם השניה. בדרך הוא נפצע בראשו מרסיס בהפגזת הגרמנים. בידיעון שלטון בית"ר (2.10.1939) נאמר: "לפי ידיעה שהגיעה מרומניה הצליחו למעלה ממאה ארצי-ישראליים שנמצאו בפולניה עם פרוץ המלחמה לעזוב את הארץ ב-10 לספטמבר ולצאת דרך קונסטאנצא לא"י. בין הנוסעים נמצאו חברינו המשורר אורי צבי גרינברג, אבא אחי-מאיר ועקיבה ברון"...

 

מתגורר בירושלים, תחילה בדירת הקרקע בבית ברח' אלפסי 25 (עד 1942 - ואז עוברים לדירה זו מנחם בגין ורעייתו) ולאחר מכן בדירת קרקע בבית ברח' הטורים 28, עד לאחר הכרזת המדינה.

 

1 בנובמבר - מצטרף למערכת "המשקיף" ומפרסם בו בקביעות מאמרים, וכן את מדוריו "רשימות אנטי-מא" ו"רקב ביעקב" בחתימת אבישי. 

 

בחתימת אב"ג מתפרסמת ב"הבקר" סידרת מאמריו בשם: " 1-10 בספטמבר 1939 בפולין".

 

1941


28 ביוני - הגרמנים הנאצים כובשים את בוברויסק, בה נלכדו כ-20 אלף מתוך כ-27 אלף יהודיה.

 

22 באוקטובר - מוקם הגטו בבוברויסק.

 

7 בנובמבר - חוסל הגטו בבוברויסק על יושביו. בין הנרצחים - הוריו של אחימאיר, שרה ואייזיק גייסינוביץ הי"ד.

 

 

1942

נושא הרצאות בנושא עיונים בהיסטוריה הישראלית לפני קורס מדריכים של האצ"ל בירושלים.

 

1943

19 במאי - נולד בירושלים בנו יוסף דב, שנקרא על שם חברו הטוב יוסף דב כצנלסון, שנפטר בווארשה בינואר 1940.

 

1946

יוצא לאור ספרו הראשון - "רפורטאז'ה של בחור ישיבה"- זכרונותיו ורשמיו משנות ישיבתו בכלא ירושלים, בהוצאת "חזון".

 

נובמבר - "המשקיף" מקדיש עמוד שלם לציון יובלו ה-50.

 

1948

במלחמת העצמאות חבר "משמר העם" בירושלים הנצורה. מפרסם פרקים ב"המשקיף" על המלחמה בירושלים - "לקול רעם התותחים". בתום המלחמה עובר עם משפחתו מירושלים לדירה שכורה ברח' שיינקין 92 בגבעתיים, ומתחיל לעבוד כחבר מערכת יומון תנועת החרות בתל-אביב - "חרות".

 

מאמרו הראשון מתפרסם ב-3.10.1948. מאמרו האחרון מופיע למחרת פטירתו, ביום 6.6.1962. בנוסף מפרסם מפעם לפעם מאמרים, בין השאר, ב"הבקר", "המערב", "מאזניים", "קשת", "הארץ" ו"מעריב".

 

1949

19 במאי - נושא דברים בכינוס העולמי הרביעי לבית"ר, ומוחה על הקראת מכתב הברכה של ראש הממשלה - ש"ידיו מגואלות בדם הרוגי 'אלטלנה'". קרא להפסקת המריבות הפנימיות, ו"ללכת אל העם, לכובשו ולרכוש אותו, בזאת לא התעסקו אנשינו עד עכשיו".



1951

החל משנה זו הוא נמנה עם חברי המערכת של האנציקלופדיה העברית ושוהה יומיים-שלושה בשבוע בירושלים. כותב ערכים בנושאים היסטוריים וספרותיים, בעיקר אלה הקשורים ברוסיה, בספרות ובהיסטוריה עולמית.

 

1952

עובר להתגורר בשיכון הוותיקים ברמת-גן, יחד עם עיתונאים אחרים, סופרים, אמנים, מורים, חברי כנסת וקציני משטרה בולטים. בבית זה ברח' ניצנים 12 חי ויצר בעשור חייו האחרון.

 

1954

27 במאי - משתתף בטקס חנוכת אנדרטת גרונר מול משטרת רמת-גן, כשהוא לובש את חולצת בית"ר החומה. (ראו התמונה בדף הראשי)

 

1955

יוני - בעקבות גילוייו של יהודה ארזי, כי "רק 48 שעות האמין שסטבסקי הוא רוצח ארלוזורוב", משתתף אחימאיר במסיבת עיתונאים שכינס מנחם בגין, בתביעה לחקור את נסיבות רצח ארלוזורוב, ואמר בין השאר: "אומרים כי שני ערבים רצחו את ארלוזורוב, אולם אומרים גם ששני ערבים אלה נשלחו על-ידי אנגלים ויהודים". בהרצאה בירושלים אמר, כי "קרה נס שבשנת 1933 שלטו הבריטים בארץ ועל כן היה משפט, היום מפא"י היתה עורכת פוגרום".

 

 

1956

נואם בוועידה הרביעית של תנועת החרות ומזהיר כי "טעות אם תחשבו שאפשר להגיע לשלטון או לרוב בכנסת על-ידי פתק הבוחר. העם חושש, שבאם נזכה לרוב - יישפך דם בחוצות תל-אביב וירושלים". מנחם בגין משיב לו: "אם לא ניבחר - מפא"י לא תצטרך לשפוך דם. ואם אתה חושב שכן יישפך דם - משמע שניבחר".

 

בהודעה אישית שמסר לאחר "הנאום המזהיר" של בגין, אמר: "כולם יודעים, שאותי אי אפשר לקנות באיזה כסא וכדומה. אני לא עומד למכירה. אם אני בא ומשמיע דברים מרים, אין זה בבחינת 'שישו בני מעי'. אמנם הדברים מרים, אך צריך לאומרם. טוב שלספינתנו יש מפרשים, חשוב שיהיה לה גם עוגן".

 

 

1957

ספרו השני רואה אור - "עם קריאת הגבר" ובו פרקי מסות והגיגים בנושאים היסטוריים וכלל אנושיים.

 

במלאת לו 60 שנה עורכת תנועת החרות מסיבה רבת משתתפים בבית האזרח ברמת-גן, בהשתתפות פרופ' יוסף קלוזנר. עיתון "חרות" מפרסם מוסף חגיגי מיוחד לציון התאריך.

 

 

 

1958

מקבל ב"כנס בני דור המרד", הנערך חוה"מ פסח תשי"ח, בעשור למדינה, את "אות הראשונים" על היותו "נושא התגר הראשון". עימו מקבלים את האות: ירמיהו הלפרן, תמר ז'בוטינסקי-קופ, אהרון פרופס ופרופ' יוסף קלוזנר.

 

דצמבר - שולח מכתב לוועידה הארצית של תנועת החרות, מאחר ונבצר ממנו להשתתף בשל מיחושי גוף. הוועידה שלחה לו איחולי הבראה מהירה, וברכה מיוחדת להחלמתו שלח יו"ר התנועה מנחם בגין בנאום הנעילה שלו. בדבריו בין השאר קרא אחימאיר לחזור למסורת המערבית של הציונות המדינית כפי שביטאו נורדאו וז'בוטינסקי, "להפוך את המרכסיסטי שבעמים לאנטי- מרכסיסיטי שבהם", וקרא למנות שליש ממועמדי חרות לכנסת מקרב "שבטי ישראל מגלות אסיה ואפריקה".

 


11 בנובמבר - נולדה בבולטימור שבארה"ב נכדתו הראשונה עדה, בת זאבה וריצ'י זבידוב.

 

 


 

1960

רואה אור ספרו השלישי - "יודאיקה", המכיל פרקי מסות ומאמרים בנושאים יהודיים, כפי שמעיד עליו גם שמו. כשנה לאחר מות מחברו הוכתר הספר ב"פרס ז'בוטינסקי" לספרות ולמחקר מטעם המסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי.

 

1962

11 באפריל - נושא הרצאה במסדר ז'בוטינסקי על "רשות הדיבור לברית הבריונים".

 


6 ביוני, ד' בסיוון (ערב שבועות תשכ"ב) - משיב ד"ר אב"א אחימאיר נשמתו לבוראו, לאחר התקף לב פתאומי בבית בתו זאבה ברמת-אביב, כשהוא משחק עם נכדתו עדה. בן 65 היה. מותו הוא הכותרת הראשית בעיתון "חרות" למחרת. מסע ההלוויה יוצא מבית "מצודת זאב" בתל-אביב, עובר ליד בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי ומגיע אל בית העלמין נחלת-יצחק, שם סופד לו רבי אריה לוין.

 

1966

מאי - יוצא לאור הכרך הראשון של "כתבים נבחרים" לאב"א אחימאיר, "הציונות המהפכנית", על-ידי "הוועד להוצאת כתבי אחימאיר". עם חברי הוועד נימנו: פרופ' בנציון נתניהו - יו"ר, אליעזר אסטרחן, ח"כ אריה בן אליעזר, מהנדס משה בן-חורין, מאיר ברגר, אליהו גלעזר, ד"ר ראובן הכט, זלמן לוינברג, ד"ר יהודה מרגולין, ח"כ אליהו מרידור, יוסף פעמוני, מרדכי קרנובסקי, גוטמן רבינוביץ, אייזיק רמבה, ח"כ יוסף שופמן, מהנדס אברהם שכטרמן, עו"ד שמואל תמיר.

 

2002

26 בנובמבר - מופק בול דואר עם דיוקנו.

 

2008

יוני - נחנך "בית אבא", הארכיון והמוזיאון לזכרו, ברמת-גן.

 

הדפסה