בין פרופ' נתניהו לד"ר אחימאיר

בין פרופ' נתניהו לד"ר אחימאיר


פרופ' נתניהו בביתו הירושלמי, בשיחה עם יוסי אחימאיר (ינואר 2010).


מלאו מאה שנה להולדת פרופ' בנציון נתניהו, ההיסטוריון, הוגה-הדעות והעורך. מכון ז'בוטינסקי בישראל ומרכז מורשת בגין ערכו בירושלים ביום ראשון, 7.3.2010, ערב חגיגי לכבוד היובל הכפול, בהשתתפות בניו של הפרופסור – ראש הממשלה בנימין נתניהו והסופר ד"ר עידו נתניהו, נשיא המדינה שמעון פרס, הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון מאיר שמגר, חוקר הפילוסופיה פרופ' ירמיהו יובל, מנהלת "שוקן" רחלי אידלמן ומנכ"ל מכון ז'בוטינסקי יוסי אחימאיר.
בנאומו באירוע פתח יוסי אחימאיר וסיפר על היחסים המיוחדים, האישיים, ששררו בין פרופ' נתניהו לד"ר אחימאיר:

   לפני 12 שנה התרחש אירוע נדיר בתל-אביב, באולם הגדול של מצודת זאב. מכון ז'בוטינסקי בישראל והמסדר על שם זאב ז'בוטינסקי קיימו במקום ערב מיוחד, ובו הנואם המרכזי היה פרופסור בנציון נתניהו. הנושא – מלאות 100 שנה להולדתו של ד"ר אב"א אחימאיר. אבי-מורי הלך לעולמו 36 שנה קודם לכן, אבל אישיותו, מורשתו, המעש המרדני שלו כנגד השלטון הזר הבריטי, מוסיפים לעניין ולרתק חוקרים ומתעניינים בכתביו, במאמריו, במניעיו. זוהי סגולתה של אישיות, שגם עשתה היסטוריה וגם כתבה היסטוריה.

   מאחורי דוכן הנואמים עמד אינטלקטואל צעיר כבן 88 שנה. הוא נשא נאום מזהיר, חדור תובנות מעניינות, שהתארך לכדי למעלה משעה וחצי. דבריו קלחו ונשמעו בבירור, ריתקו את קהל המאות שגדש את אולם העצמאות. כאשר סייעתי לפרופ' נתניהו לרדת מן הבימה, בתום דבריו, הוא לחש באוזני באכזבת-מה: "אוי כמה חבל, לא הספקתי לומר כל מה שרציתי"...

   לא במקרה הנואם המרכזי באותו ערב בלתי-נשכח בתל-אביב – היה הפרופסור בנציון נתניהו. לא רק על שום סגולותיו כהוגה-דעות ציוני, כהיסטוריון של העם היהודי, כבעל כושר התבוננות מעמיק בנבכי תולדותינו, וכושר הבחנה של האישים המרכזיים שחולל את המהפכה הציונית והיטו את הזרם, הבנת מניעיהם והערכת תרומתם לעצמאות ישראל, כבעל כושר ביטוי מזהיר בכתב ובעל-פה -  אלא גם על שום שהיתה לו היכרות מיוחדת, קירבה אישית, עם אב"א אחימאיר, שראשיתה בשנות ה-30 של המאה הקודמת.

כשהיה נתניהו הצעיר סטודנט לספרות עברית על הר הצופים, הוא השתתף בהפגנת תאי הסטודנטים הלאומיים וחברי "ברית הבריונים", בהנהגת אחימאיר, במהלך טקס חנוכת הקתדרה  לשלום בינלאומי של נורמן בנטוויץ'. הצעירים המפגינים רצו שתיקרא: הקתדרה לצבאיות עברית, כי זה מה שהיה דרוש לנו באמת בשנות השלושים המוקדמות. הם למעשה "פוצצו" את הארוע, האח אלישע נתניהו הכין פצצות סרחון שנזרקו לחלל האולם, וגרמו לכך, שהנגיד מאגנס הזעיק לתוך הקמפוס את המשטרה, לעצור את המפגינים.

   בנציון נתניהו היה מקוראי מאמריו הלוהטים של אחימאיר בעיתונים "דואר היום" ו"חזית העם". הוא היה מן הראשונים שהבינו את מהות הציונות המהפכנית, שיצאה אז לדרך מתוך התנועה הרביזיוניסטית, באגף המכסימאליסטי שלה, ובאה לימים לידי ביטוי במלחמת האצ"ל. בפרוץ עלילת רצח ארלוזורוב, בנציון נתניהו עוזר לידו של אביו הנערץ, הרב נתן מיליקובסקי, שהשפיע על הרב הראשי לארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ושיכנע אותו להתייצב בראש המחנה הלוחם בעלילה. האב, מגדולי הנואמים באותה עת, מגייס את הרב הראשי לסיכול העלילה, והרב קוק יחד עם זאב ז'בוטינסקי והעתונאי בן-ציון כץ, היוו את חוד החנית המוסרי-משפטי-עיתונאי של הסניגוריה. הם כמובן ניצחו. בעצתו של הרב מיליקובסקי גם הוקם הוועד הציבורי להגנת הנאשמים ופורסמו כרוזי תמיכה בהם.

   שניהם – הרב קוק והרב מיליקובסקי – שילמו מחיר ציבורי ואישי על עמדתם המוסרית-משפטית. הם זכו לחרפות וגידופים מצד חוגי השמאל, ולדאבון הלב לא האריכו ימים. ראשון הלך לעולמו הרב מיליקובסקי בפברואר 1935 והוא בן 56 בלבד. כעבור חצי שנה השיב גם הרב קוק את נשמתו לבורא עולם והוא רק בן 70. זכר צדיקים לברכה. בנציון עצמו, בנו הבכור של הרב מיליקובסקי, נרתם אף הוא לסיכול העלילה. הוא מקים ב-1934 עיתון יומי חדש, "הירדן", שהעמיד את עמודיו לרשות הסניגוריה. כבר אז הבין את חשיבותה של ההסברה ושל המערכה על דעת הקהל.

   כאן אני סוגר מעגל. מה פרופ' נתניהו דיבר על ד"ר אחימאיר המנוח במלאות לו מאה, כך אני, העני ממעש, רואה לעצמי זכות גדולה לעמוד כאן ולדבר על בנציון. לסקור את קורותיו עד הלום. אני מבטיח שאעשה זאת בפחות משעה-וחצי... אני עושה זאת קודם כל בשמו של אבא זכרו לברכה, שמעבר לידידות הקרובה ששררה בינו לבין עמיתו הצעיר לאורך עשרות שנים, היתה ביניהם הבנה גמורה על המהלכים שיש לנקוט למען העם היהודי. התנהל ביניהם דיאלוג מתמיד על בעיות השעה ועל ענייני העבר. הם יכלו לשוחח ביניהם, כשני אינטלקטואלים משכמם ומעלה, על נושאים שברומו של עולם יהודי וציוני.

   אני רוצה להודות לפרופ' נתניהו, על שזיהה את תרומתו הברורה של אחימאיר למאבק לעצמאות, להשתחררות מעול הכיבוש הבריטי, ולמחשבה הציונית-ההיסטורית העברית. אני מודה לך, בנציון, על שנתת לנו עידוד ודחיפה להוציא לאור את כתבי אחימאיר, עמדת בראש הוועד להוצאת כתביו הנבחרים, ותרמת בעצה, בעריכה, כפי שעשה בזמנו בהוצאה לאור ובעריכת כתבי הרצל ונורדאו. אני מודה לך על שצירפת את אבי, ההיסטוריון וההיסטוריוסוף, ולא רק הידיד, למערכת האנציקלופדיה העברית, ועמדת על כך שיופיע ערך מיוחד על אודותיו. עמדת על כך במלוא סמכותך המקצועית והמוסרית – מול כל אלה שניסו להטיל וטו, מסיבות פוליטיות מובהקות, ואף לאיים על עצם קיומו של המפעל האנציקלופדי. אני מודה לך על המסה הגדולה שכתבת עליו, ברוח המסות הנפלאות שלך על אבות הציונות, ופורסמה במלואה ב"מעריב", ובה הערכת את אב"א אחימאיר כבן גדול לעם היהודי, יחיד במינו בדרכו ובאמונתו, שלא היה חף משגיאות, אבל היטה את הזרם של ההיסטוריה הציונית.

פורסם: 8.3.2010