בצל המצב הביטחוני המתוח, נערך cיום שני אירוע מרשים ב'בית קריניצי' ברמת-גן, לציון הופעת ספרו של ד"ר אב"א אחימאיר: "איילה בין החומות, יומן המשפט והסוהר, 1935-1934". האירוע עמד להיערך באוקטובר אשתקד אך אז בוטל כמובן ערב המלחמה. קהל רב שגדש את האולם, האזין בהנחייתו המלומדת של גדעון מיטשניק, לסיפורי יעקב ויוסי אחימאיר על אביהם, וכן לדברי ההיסטוריון ד"ר אבי שילון ויוני אמיר, שסיפר על המאבק הציבורי לשימור מוזיאון אסירי המחתרות בירושלים. ד"ר שילון השמיע תובנות מעניינות: "אב"א אחימאיר הוא היום טרנד באקדמיה, חוקרים אותו. הוא הקדים את זמנו. 'ברית הבריונים' שלו היא ממשיכת מחתרת ניל"י ומבשרת את לח"י. דמותו מרתקת. הפאשיזם שלו נועד לקומם את העם, להציג דמות של יהודי חדש. דרך הפעולה צריכה להיות בכוח". תלמידי 'בית צבי' ביצעו את שני שירים: "כלניות" ו"את חכי לי ואחזור", ומנהלת המוזיאון, עדית קמין, פתחה ונעלה את הערב, שהופק בהשקעה מחשבתית רבה. מצגת של תמונות אחימאיר הוצגה בלופ בלובי של הבית.

ספר חדש של החוקר הפורה, ד"ר מרדכי נאור, "שנים עשר פרקי תקשורת", מקדיש את אחד הפרקים לאב"א אחימאיר בעיתונות הפועלית, וכותרת המשנה: "פעם בשמאל – אחר כך בימין". זוהי סקירה מפורטת של כתיבתו של אחימאיר בעיתוני תנועת הפועלים בשנים 1928-1924: "קונטרס", "הפועל הצעיר", "דבר" ולבסוף – "הארץ". ד"ר נאור כותב, כי עם מעברו של אחימאיר לתנועת ז'בוטינסקי ול"דאר היום", "נותקו קשריו עם תנועת העבודה ועיתוניה, אולם שמו חזר והופיע בהם מידי פעם, כשהוא מוצג כ'אויב' תנועת הפועלים. הפרק של כתיבתו בעיתונות הפועלים הועלם או הוצנע בשנים הבאות הן על ידו והן על ידי יריביו". בהזדמנות זו - ברכה חמה למרדכי נאור במלאת לו 90.

כה אמר אב"א אחימאיר (שנוות החמישים) בברכתו למכון ז'בוטינסקי: "ההיסטוריה לא נעשית אלא נכתבת. יש וההיסטוריה נכתבת למען ידע דור אחרון, ויש והיא נכתבת לצרכי תעמולה בשביל דור ראשון. כולנו עדים, כיצד נכתבת ההיסטוריה החדישה של ציון ושל הציונות, ובכדי שההיסטוריה של היישוב ושל הציונות תיכתב למען דעת ולא לצרכי תעמולה, נוצר מוזיאון זה. הניירות הללו לא ירשו לסלף את העובדות. התעודות האלו נאספות בשביל 'מעשה אבות – סימן לבנים'. נלמד על העתיד מן העבר". את הדברים קרא אמש יוסי אחימאיר, באירוע שנערך לכבודו, עם פרישתו מתפקיד יו"ר המכון.

"בית אבא" מברך את העיתונאי שלמה נקדימון, חתן פרס ישראל לתקשורת 2024. שלמה הוא מאחרוני האישים בתוכנו, שהכירו אישית את אב"א אחימאיר. הוא ביטא לא פעם את הערצתו כלפיו. בהרצאה שנשא ב"בית אבא" ביוני 2022 סיפר בין השאר: ידעתי אודותיו עוד בתקופת המנדט. כנער וכמתבגר שמעתי את אבי, קורא עיתונים מושבע, שח על אחימאיר כעל דמות יחידנית. שאפתי להכיר אותו. קראתי את טוריו בעיתון "חרות". אחימאיר היה משתתף קבוע בעיתון "חרות", שבו החילותי לכתוב בו באמצע שנת 1957. בין הקריאה בזיכרונותיו, הן כפי שהוא כתב אותם או אשר נכתב עליו, הבחנתי כי איש שיחי חסר בן זוג לשיח ואני מהלך לצידו, והוא בן אנוש שאינו אלא בור סוד שלא רק שלא איבד טיפה, אלא אף בקיא בהוויות ההתרחשויות גם בנושאי הווה. לימים ראה שהשם שלמה קאמינקר נעלם מעל דפי העיתון ותחתו הופיע שלמה נקדימון. הוא טרח לטלפן אלי ולשאול, האם שיניתי את שמי, ואז שלח לי ספר חדש פרי עטו - "יודאיקה". בהקדשה כתב: "לשלמה נקדימון, העיתונאי הכישרוני בעל העתיד, אב"א אחימאיר".

שני נציגי הספריה הלאומית בירושלים, חזי עמיאור ואיל מילר, ביקרו ב"בית אבא" והתרשמו מאוד מהאוסף העצום שנאגר בארכיון. הם עברו על כמה תיקים אישיים, והתפעמו מספרייתו האישית של אחימאיר השמורה כפי שהיתה ביום פטירתו ב1962. בשיחה ממושכת עם יעקב ויוסי, נדונה האפשרות שבבוא היום יועבר הארכיון למשמרת בספריה הלאומית. "יש דמויות, שנותרות חיות למרות הכל בראשיהם של עקשנים", כתב חזי עמיאור. "תודה על שיחה ואירוח שמשאירים טעם של עוד ורצון עז לצלול למאמרים ולמקורות, ללמוד על אב"א ועולמו העשיר", כתב איל מילר.

אמנון לורד במדורו ב"ישראל היום" (22.3.2024): יעקב אחימאיר הוא הבן שמוצא את עצמו כותב בצל אב שכתב את קורותיו, יומניו ומסותיו כסופר גדול. זה לא פשוט, אבל ספרו מכיל כמה התרחשויות דרמטיות. קשה להיות הבן של אב"א אחימאיר, בייחוד אם אתה בעצמך כותב. אב"א אחימאיר, נוסף על היותו חלוץ המורדים בשלטון הבריטי, במסגרת ברית הבריונים, הוא גם מגדולי הכותבים בשפה העברית מאז חזרו לכתוב בעברית בארץ ישראל. האדם האינטליגנטי הממוצע לא יידע על זה הרבה, כי אחימאיר היה מוחרם ביישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה העשרים ויעקב אחימאיר הוא הבן שמוצא את עצמו כותב בצל אב, שכתב את קורותיו, יומניו ומסותיו כסופר גדול. זה לא פשוט, אבל הספר הקורץ לקורא עם השם "עד כאן: יעקב אחימאיר", כדי להזכיר את ימי הסלבריטאות כאישיות טלוויזיונית (הוא כבר בן 85), מכיל בתוכו כמה אפיזודות שרק בשבילן שווה לעלעל בו אלו התרחשויות משפחתיות תנועתיות, שהן לא פחות ממדהימות בממדים המלודרמטיים והטרגיים שבהן.